זו שאמורה לתת כתף

פרשת ההטרדות המיניות באוניברסיטה העברית חזרה בשבוע שעבר לכותרות כמו לפי חוקיה הלא-כתובים של התקשורת: סילוף, מידע שגוי, הכפשות והצגה מגמתית במקום דיווחים ענייניים, תגובות של עורכי דין שמכתיבות את הרושם הכללי, ו"דיונים" עיתונאיים שמחליפים עובדות בדיעות. בימים הראשונים לסערה הנחתי שתחלוף במהרה. לא הגבתי כשעורך הדין של ד"ר גדעון ארן הכפיש אותי בניסיון לטשטש את מעשי מרשו, ושמרתי על שתיקה כשעיתונאים גיבו את דבריו. שמחתי כשמרצות ומרצים, פעילים ופעילות שונות טרחו להגיב ולנסות להאיר את הדברים באור נכון, והבלגתי כשגדודי טוקבקיסטים טינפו את שמי בכל רחבי הרשת, מגובים בתיאוריות קונספירציה ודיעות מוצקות. להמשך קריאה

מודעות פרסומת
הרשומה הקודמת
הרשומה הבאה
השארת תגובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

Ronaldo Mon Amour

Don't Judge a Book by Its Cover

תקריב

"צילום מקרוב כדי להבליט פרט מסויים באובייקט המצולם"

אדמה

"אנחנו אורחים על פני האדמה הזאת" (הדלאי לאמה)

הבלוג של יריב מוהר

הסברה כצדק, צדק כהסברה

המבוקש מס' 2

הבלוג של הסופר והמשורר מתי שמואלוף

%d בלוגרים אהבו את זה: