הניצול כפי שהסבירה לי אותו לילי

לילי יוצאת כל יום מביתה בשעה 6:30 בבוקר. היא מחכה לאוטובוס ומגיעה לעבודה בשעה 07:00. במשך תשע שעות – החל מהשעה 7:00 ועד השעה 16:00 – היא ממרקת, מקרצפת, מסירה אבק, שוטפת, עושה כביסות ותולה אותן. אם דיירי הבית נמצאים היא מכינה גם אוכל. לילי עושה זאת מדי יום במשך 30 שנה, באותו הבית של אותה משפחה. לילי גידלה את ילדי המשפחה ודאגה להלבישם בבוקר לגן ולבית הספר, להכין להם סנדוויץ' ולקבל את פניהם כשהם חוזרים הביתה. היום הילדים בגרו, התחתנו ועזבו לפנטאהוז משלהם. היא לא רואה אותם הרבה והיא מתגעגעת, אז היא עוברת בכל בוקר ליד ביתם הנמצא לא רחוק ממקום עבודתה ומציצה לרגע, רק כדי לראות אותם מרחוק.
"את יודעת מה זה לגדל ילדים?" היא אומרת לי, "אני אוהבת אותם כאילו היו שלי". להמשך קריאה

מודעות פרסומת
הרשומה הקודמת
השארת תגובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

Ronaldo Mon Amour

Don't Judge a Book by Its Cover

תקריב

"צילום מקרוב כדי להבליט פרט מסויים באובייקט המצולם"

אדמה

"אנחנו אורחים על פני האדמה הזאת" (הדלאי לאמה)

הבלוג של יריב מוהר

הסברה כצדק, צדק כהסברה

מתי שמואלוף

סופר, משורר ועורך

%d בלוגרים אהבו את זה: