עו"ד תותחני: " אני מצלמת.. חי חי חי.. אני מצלמת…"

היום נמסר לי ברוב פאר והדר כתב התביעה של אמיר חצרוני. לא יכולתי שלא להתרגש מהמשלחת המכובדת שהגיעה לפתח החנות שלי. שלושה אנשים,  שניים מהם עורכי דין מטעם התובע.  בתביעה כבדת משקל כמו זו, ברור שאי אפשר היה להסתפק בשליח. באמת  שהיה לי הכבוד. לאחר כשעה מהמסירה, העלה עורך הדין של חצרוני  לפייסבוק סרטון בו אני מצולמת בזמן שהם מגישים לי את כתב התביעה.  ממש אירוע שדורש הנצחה. אני מניחה שעורכי דינו של חצרוני, כמוהו, תופשים נשים פמיניסטיות כמפלצות  אירציונליות וציפו להנציח  אותי באיזה דרמה אקסטטית. הם טרחו למען המארב אז אני מניחה שהם התאכזבו, בכל זאת, הצטיידו במצלמה נסתרת. אבל מה לעשות שאני, בשונה מחבורת עורכי הדין המביכה הזו, תמיד שומרת על סטייל.

הנה הלינק לסרטון:

(שימו לב להתרגשות של עו"ד  תותחני בתחילתו של הסרטון: "אני מצלמת.. אני מצלמת.. ")  איזה קלאסה של עורכת דין. קיצר, כאילו לא די בחצרוני, אני תקועה עם עורכי דין שלא עברו את גיל ההתבגרות.

https://www.facebook.com/photo.php?v=146318598897031

מאחר וכתב התביעה הוא פארסה מגלומנית משעשעת התקשיתי לא לעלותו לרשת כדי שכולם יהנו. בין הנספחים  המצורפים:, מאמרים של חצרוני,  תמונות של מפגינות ממצעד השרמוטות, תוצאות הגוגל על השם שלו, טורים שהוא פרסם בטמקא. זה נראה יותר כמו כתב תביעה נגד עצמו. תענוג.

    כתב התביעה     נספח 1 – 1 נספח 1 – 2 נספח 1 – 3 נספח 1 – 4   נספח 1 – 5      נספח 1 – 7

נספחים נוספים:

20130705_19085920130705_190958

המכללה האקדמית צפת – עבריינית!

 עו"ד רוני אלוני סדובניק כתבה פעם בפייסבוק את הדברים הבאים:

"בזמן הקרוב בכוונתי לתבוע תביעת רשלנות מקצועית את פרקליטות מחוז מרכז בגין "אונס" שני שביצעו נגד קטינה שהעזה להתלונן על אונס שעברה. הם כל כך היו להוטים לסגור את התיק מהר בעסקת טיעון הזויה,עד שלא בחלו בשיבוש הליכי חקירה, עבירות לכאורה על החוק ורמסו אותה עד עפר. השפילו אותה וגרמו לה לאבד כל אמון במערכת. עד כדי כך חמורה חוויתה… עד שפנתה אלי בבקשה לא לטפל בכלל באנס שמרצה עבודות שירות. "הוא לא חשוב", אמרה לי. את שירותי שכרה כדי לתבוע את הפרקליטות על מה שעשו לה".

 גל שרגיל, סטודנטית למשפטים במכללה האקדמית צפת, התלוננה על שורה של  הטרדות מיניות מילוליות  מצד המרצה שלה. הוא קרא לה "כוסית", למשל, והתייחס אליה באופן מבזה כמה וכמה פעמים בפני חבריה לכיתה. החוק למניעת הטרדה מינית קובע כי אחת ההתנהגויות הנחשבות להטרדה מינית הן התייחסויות מבזות ומשפילות כלפי מינו ומיניותו של אדם. היינו מצפות שלפחות מרצה למשפטים יהיה בקיא בחוק ואולי אף יציית לו. כשמדובר על הטרדות מיניות מילוליות האסוציאציות החברתיות מזהות את המטרידים כ"נהגי מוניות", גברים המשתייכים לשכבות הנמוכות  של האוכלוסייה, על אף שהטרדה מינית מתרחשת בכל מקום. כשמרצה למשפטים מטריד מינית סטודנטית הדבר חמור עשרות מונים  מנהג מונית שעושה זאת, מהסיבה הפשוטה, מרצה למשפטים מלמד את עורכי הדין והמשפטנים העתידים לבוא את החוק והמשפט-  אלו שבעתיד יהיו אמונים על החוק. כך או  כך, במקרה הנ"ל, ההתייחסות המבזה התרחשה מספר פעמים במסגרת שיעור, כאשר ברור כי מתקיימים בין שרגיל למרצה יחסי מרות. אמירות מהסוג שהשמיע המרצה  מהוות הטרדה מינית במסגרת יחסי מרות, כמו גם פגיעה בעיקרון השוויון בין המינים במקומות עבודה ובמוסדות לימודים.

אולם ההטרדה המינית על ידי המרצה היא רק תחילתה של שרשרת הפרות חוק, התנכלות וסביבת לימודים מאיימת ועוינת שנאלצה לעבור הסטודנטית האמיצה גל שרגיל. לא די ששרגיל נפגעה מהטרדה מינית במסגרת לימודיה, מהרגע בו בחרה להגיש תלונה על הטרדה מינית,  המכללה ובפרט החוג למשפטים, כמו בחוקיהם הלא כתובים של מוסדות המדינה, החלה בתהליך טיוח תוך הפרה בוטה של החוק למניעת הטרדה מינית.  נדמה שאין סעיף אחד בחוק למניעת הטרדה מינית שהמכללה לא פסחה עליו. היא הפרה את החוק סעיף אחר סעיף, ואת תקנון המכללה תקנה אחר תקנה. תשע ההפרות שימנו בהמשך הטקסט יבהירו כי השאלה היחידה שנותרה לשאול בנושא היא האם מדובר בבורות מחפירה בחוק או בעבריינות פושעת ומודעת לעצמה. מה שברור הוא שבשני המקרים, המכללה ונציגיה התנהגו בתוקפנות ואגרסיביות  אף יותר מהמרצה נגדו הוגשה התלונה  מלכתחילה. כשעשו כך, שידרו לסטודנטיות מסר חד וברור: אל תתלוננו- אנחנו מכללה עבריינית.

גל שרגיל

ולהלן הפרות החוק של המכללה והחוג למשפטים:

 הפרה מס' 1. חובת דיווח

 ב-11/05/2012 הגישה גל שרגיל תלונה על הטרדה מינית כנגד המרצה שלה. התלונה הוגשה לאחר ששרגיל שוחחה על עניין ההטרדה בשיעורים עם ראש החוג למשפטים, פרופ' אמנון כרמי באמצעות מרצה אחר מן החוג.

התקנון למניעת הטרדה מינית  סעיף  5.1.1  קובע  כי תלונה על חשד לביצוע הטרדה מינית או התנכלות תופנה לנציבת התלונות להטרדה מינית. כל  ממונה,  אשר נודע לו בכל דרך שהיא על חשד לביצוע הטרדה מינית או התנכלות, יעביר את המקרה לבירור הנציבה.

המשמעות היא שעל פי החוק נדרש פרופ' כרמי להעביר את המקרה לבירור נציבת התלונות להטרדה מינית. ספק אם פרופ' למשפטים אינו מכיר את מחויבותו לחוק ולתקנון, ובכל זאת  בחר  להפגין נאמנות לקולגה ולא לחוק ולא העביר את התלונה לנציבה.

ובמילים אחרות: פרופ' אמנון כרמי, ראש החוג למשפטים במכללה האקדמית צפת, הוא עבריין.

 הפרה מס' 2. נגישות החוק ונציגיו

על מוסד לימודים החובה למנות נציבה וליידע את הסטודנטים על הנציבה ודרכי התקשרות נוחים עמה.

לאחר הטיוח של פרופ' כרמי הגישה שרגיל תלונה לממונה על הטרדות מיניות במכללה. על פי מידע שנמסר לה מהמכללה, נציבת התלונות היא הגב' דורית פרטובי. כשהגישה את התלונה לגב' פרטובי, הסתבר לה שזו אינה הממונה והתלונה הועברה לטיפולה של הגב' אתי בוהם. ב-23/05/2012  שוב פנתה שרגיל לממונה ולמחליפה בו זמנית, כי  עדיין לא היה ברור לחלוטין מי מטפלת בתלונה וזאת על מנת לבדוק את התקדמות בדיקת תלונתה. הערפול וחוסר הבהירות בזהותה של הנציבה היא עבירה חד משמעית על החוק. העדרם של  דרכי התקשרות גלויים  עם הנציבה- זו עבירה על החוק!

תשובתה של הממונה הייתה כי התלונה עברה לטיפולו של החוג – אותו החוג שראשו לא עשה דבר כשפנתה אליו שרגיל טרם הגשת התלונה. אך מכיוון שלראש החוג אין כל סמכות לטפל בתלונה על הטרדה מינית למעט העברתה לגורמים המוסמכים, עצם העברת התלונה בחזרה אליו, כמו גם למנכ"ל המכללה, מהווה הפרת חוק נוספת – סעיף 8, הפרת סודיות (הרחבה בהמשך). זאת, כאמור, בנוסף לכישלונה של המכללה בכך שלא יידעה את הסטודנטים על זהות הנציבה בצורה ברורה ולא פרסמה דרכי התקשרות נוחים ומעודכנים עימה, ככתוב בחוק.

 הפרה מס' 3. סודיות

התקנות למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998 סע' 6 (ה) קובעות כי "לא יגלה אחראי מידע שהגיע אליו במהלך בירור התלונה". גם  סעיף 8 בתקנון המכללה קובע כי "המכללה וכל הפועלים מטעמה יכבדו את פרטיותם של המתלוננים, הקורבנות והנילונים ככל האפשר ובשים לב לדרישות החוק ולצורך להגן על אינטרסים אחרים הנוגעים לעניין וביניהם האינטרס למנוע תופעות של הטרדה מינית והתנכלות שמקורה בהטרדה מינית, חומר החקירה והדיון המשמעתי יהיו חסויים וישמרו בהתאם. הפרת הוראות הסודיות מהווה עבירת משמעת".

ביום ה- 16/05/2012 פנתה שרגיל לממונה (המחליפה – אתי בהם), על מנת לבדוק את התקדמות בדיקת תלונתה. בתשובתה של הממונה נאמר כי התלונה עברה לבדיקה אצל מנכ"ל המכללה. על פי החוק והתקנון מנכ"ל המכללה כלל אינו רשאי לבדוק תלונות על הטרדה מינית. על פי החוק והתקנון, זהו תפקידה הבלעדי של הנציבה (שאמורה לעבור הכשרה לכך). ברגע שהעבירה הנציבה את התלונה למנכ"ל המכללה, הפרה הנציבה את החוק פעמיים. בפעם הראשונה כשהיא פוגעת בחיסיון תהליך התלונה ובפעם השנייה כשמעלה  בתפקידה ולא בדקה עם המתלוננת את מהות התלונה, לא ביררה עימה פרטים ולמעשה לא גבתה ממנה שום עדות בעניין, בניגוד למחויבתה לעשות זאת על פי הגדרת תפקידה בחוק.

אם לא די בכך, בהמשך, העבירה הממונה את פרטי תלונתה של שרגיל למרצה נוספת במחלקה למשפטים בה לומדת שרגיל. ב-29/05/2012 יצרה המרצה קשר טלפוני עם המתלוננת ואמרה לה שהיא יודעת ששרגיל הגישה תלונה. חומרת הדבר ברורה, מסירת מידע על התלונה  לאנשי סגל במחלקה בו לומדת המתלוננת- היא הפרה בוטה של חסיונה של המתלוננת. ברור הדבר, כי שיחת טלפון שנעשית לסטודנטית על ידי מרצה במסגרת יחסי מרות עלולה להתפרש כאיום ואזהרה. לפיכך, שוב מעלה הגב' בהם בתפקידה, שכן כל הדברים שאמרה שרגיל  לנציבה היו אמורים להישמר תחת חיסיון ולא להיחשף לגורמים שאינם רלוונטים לתלונה.

 הפרה מס' 4. הגנה על המתלוננת

סעיף 6.1.1 בתקנון למניעת הטרדה מינית של המכללה קובע כי על הנציבה, בתיאום עם הגורם המוסמך, להורות על נקיטת אמצעי ביניים שמטרתם להגן על המתלונן ו\או הנפגע, במהלך בירור התלונה, מפני פגיעה בקידום האקדמי, בענייני עבודה או בענייני לימודים כתוצאה מהגשת התלונה, מפני פגיעה שיש בה כדי לשבש את בירור התלונה, או מפני פגיעה אחרת במסגרת יחסי עבודה או יחסי לימודים. בין היתר רשאית  נציבת התלונות, בתיאום כאמור לעיל, להרחיק את הנילון מן הנפגע, בכל שניתן וככל שנראה לו לנכון בנסיבות העניין. כמו גם על פי החוק למניעת הטרדה מינית סעיף 7.1. מתן הוראות למעורבים, לרבות בדבר כללי התנהגות ראויים, הרחקת הנילון מן הנפגע, ונקיטת צעדים הנחוצים כדי למנוע הישנות המעשה של הטרדה מינית או התנכלות ו\או כדי לתקן את הפגיעה שנגרמה לנפגע עקב ההטרדה או ההתנכלות:

במשך ההליך פנתה שרגיל לממונה על מנת שתאפשר לה לעזוב את הקורס בו מלמד המרצה, ונענתה בשלילה. מאחר והקורס הינו קורס  חובה, נאלצה המתלוננת  לשעות במחיצתו של המטריד בעוד שמתקיימים יחסי מרות ביניהם והמרצה ממשיך להטריד אותה. סירובה להעביר את הסטודנטית הינה עבירה על החוק. בנוסף-  הנציבה לא טרחה להבהיר למעורבים בפרשה, במיוחד לנילון את כללי ההתנהגות הראויים בכדי למנוע הטרדה מינית/התנכלות נוספת.

 הפרה מס 5: התנכלות

התנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה, שהוגשו על הטרדה מינית.

לאחר הגשת התלונה נאלצה המתלוננת להמשיך ולהשתתף בשיעוריו של הנילון, על אף שביקשה לאפשר לה לעזוב את הקורס. הנילון המשיך להטריד את המתלוננת בצורה ישירה ועקיפה. לדוגמא בשיעור על תביעות נזיקין, כשהגיע לחוק למניעת הטרדה מינית אמר: "אנחנו לא נלמד את החוק הזה אבל יש לי הרגשה שהנושא הזה יעלה דרך סטודנטית מאוד מסוימת". ברור הדבר שעבור הסטודנטית נוצרה סביבת לימודים עוינת ומאיימת, שהמכללה – בשל הפרות החוק המרובות שלה – היא הנושאת באחריות המלאה לה.

 הפרה מס' 6. תהליך גניזת התלונה

סעיף 6.2.2 לתקנון קובע כי והיה והחליטה הנציבה לגנוז את התלונה, תיתן הנציבה על כך הודעה מנומקת בכתב לנפגעת, לנילון ולגורם המוסמך. גם על הסעיף הזה פסחה ההתנהלות השלומיאלית של המכללה. מכתב גניזת התלונה הגיע למתלוננת באופן תמוה ממנכ"ל המכללה, על אף שזה מנוגד לנהלים ולחוק. בנוסף, ב-11/06/2012 התקיימה פגישה בין שרגיל לבין מנכ"ל המכללה והדיקנית בה הודיעו השניים על גניזת התלונה. שוב, ההתנהלות אינה בהתאם לנהלים, לא של החוק ולא של  תקנון המכללה.

 הפרה מס' 7. סמכויות

נשיא המכללה, ראש החוג, מנכ"ל המכללה  או כל גורם שאינו הוסמך על פי החוק ו/או התקנון לטפל בתלונות על הטרדה מינית, אינו רשאי להחליט על נקיטת או אי-נקיטת צעדים במקרה של תלונה על הטרדה מינית.

נשיא המכללה אינו אב בית דין ולא הוסמך מטעם אף אחד  לפסוק או לשפוט  בתלונות  על הטרדה מינית. אך על אף שאינו בעל הסמכות לפסוק פסיקה משפטית לקח לעצמו את החירות לדחות את ערעורה של המתלוננת בטיעון המופרך כי "רגשותיה של המערערת, תחושותיה ומסקנותיה כלפי המרצה הן לא יותר מאשר פרי דמיונה… תוצאה סובייקטיבית מהרהורי ליבה". על כך ראוי נשיא המכללה פרופ' אהרון קלרמן  לעמוד לדין בפני ועדת המשמעת של המל"ג או כל מי שמוסמך להעמידו לדין.

הפרה מס' 8: מניעת הטרדה מינית  

על  פי סעיף 9.1  המכללה תפעל לקיום פעולות הסברה וחינוך, לרבות ימי עיון, קבוצות דיון והפצת דפי מידע, למניעת תופעות של הטרדה מינית והתנכלות בכלל, ובמסגרת מקום העבודה או הלימודים – בפרט. כן תפרסם המכללה בקמפוס במודעות לסטודנטים ולעובדים את זהותם של נציב התלונות, את תפקידם ואת דרכי הפנייה אליהם. המכללה תביא לידיעת ממונים, עובדים ותלמידים את האיסור על הטרדה מינית והתנכלות, את חובת המעביד על פי החוק למניעת הטרדה מינית ואת הוראות תקנון זה. מעביד שלא מילא את חובותיו לפי סעיפים קטנים (א)(1) ו-(2) ו-(ב) יהיה אחראי לעוולה אזרחית לפי סעיף 6, או לעוולה אזרחית בשל פגיעה כאמור בסעיף 7 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שעשה עובדו, או ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, במסגרת יחסי העבודה.(ז)  הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים לפי העניין, גם על מוסד להשכלה לבוגרים, ולעניין זה יראו את המוסד – כמעביד, את המורה או המרצה – כעובד או כממונה מטעם המעביד ואת התלמיד או הסטודנט – כעובד.

בירור קצר שעשיתי העלה כי גם את החוק הנ"ל מפרה המכללה בצורה בוטה . הדרכות למניעת הטרדה מינית לסגל לא התקיימו,  התקנון למניעת הטרדה מינית לא מופיע באופן גלוי ונגיש באתר המכללה או במקומות אחרים,ובכלל המכללה מצפצפת על כל התקנות  הקובעות כי עליה לנקוט צעדי  מניעה. על-פי החוק למניעת הטרדות מיניות על כל מקום עבודה המעסיק יותר מ-25 אנשים לאפשר לעובדים לקחת חלק בסדנה בנושא הטרדות מיניות. הנשיא, המנכ"ל, מנהל החטיבה ומנהל משאבי  אנוש, בהתייעצות עם הנציבה, אחראים לביצוע הוראה זו, ומאחר שלא מילאו הוראה זו על פי החוק למניעת הטרדה מינית – עברו, שוב, על החוק. עצוב הדבר, שדווקא במקום בו יש לנשיא ולמנכ"ל חובות וסמכויות על פי חוק – כשלו במילוי תפקידם, ובמקומות בהם הם חסרי סמכות ולא צריכה להיות להם דריסה ורגל, לקחו להם את החירות לפגוע בזכויותיה של המתלוננת ולרמוס את החוק.

 הפרה מס' 9.  פרסום התקנון

על פי סעיף  8 לחוק, על מעביד או מוסד לפרסם את התקנון למניעת הטרדה מינית במקום נגיש ולפעול להפצתו – לא פרסם מעביד  את תקנון כאמור בסעיף 7(ב), דינו – קנס, וקנס נוסף לכל שבוע שבו נמשכה העבירה, בשיעור הקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין.  מיותר לציין, שהמכללה לא פרסמה את החוק למניעת הטרדה מינית במקום ברור ונגיש לכל סטודנט וסטודנטית.

 על אף שמצאתי עוד אי אילו הפרות חוק אני אסיים פה כי  נראה לי שתמונת המצב  מספיק ברורה. המקרה של גל, סטודנטית אמיצה ומעוררת השראה, מזכיר לי בעצב את התקופה הנוראה ההיא,  תקופה בה  הייתי מצויה במאבק דומה מול האוניברסיטה העברית.  אז כתבתי בקצרה את הפוסט: "זו שאמורה לתת כתף", על הפרות החוק של הנציבה למניעת הטרדה מינית באוניברסיטה העברית, שהתפרסם באתר העוקץ", אני מסיימת את הפוסט הזה עם אותה פסקת הסיום, כי הרי למה לטרוח ולנסח מחדש? דבר לא השתנה:

"תפקיד נציבת הטרדות מיניות באוניברסיטה הוא תפקיד מורכב הדורש היכרות משפטית עם הצדדים החוקיים של הנושא, הבנה של המורכבות החברתית והלחץ בו נתונות סטודנטיות הנקלעות למצבים כאלו ויכולת לתת למתלוננות כתף תומכת ובו בזמן לטפל בתלונותיהן באופן ענייני. חוסר בקיאותה של פרופ' שוהמי בחוק והן תפקודה הלקוי ובעיות האמינות שהיא מגלה, מבהירים שאין לה יכולת לשמש בתפקיד. מה שפחות ברור הוא איזה מסר מבקשת האוניברסיטה העברית להעביר לנפגעות עתידיות כשהיא ממנה אדם חסר כל כישורים מתאימים לשמש ככתובת הראשונה עבורן"

קלפטומניה של האדם הלבן

 פוסט בבלוג ארץ האמורי
יהושע סובול מהיכן הוא מכיר את הטקס המרוקאי הציורי המתואר בשירו "כפר טודרא" , ענה:

"בשנת 1976 ערכתי תחקיר לקראת כתיבת מחזה על שכבות המצוקה בישראל, ובמסגרתו ראיינתי אנשים רבים בעיירות פיתוח ובשכונות, ובין השאר גם בטירת הכרמל. באחד הראיונות אשה מרוקאית סיפרה לי את הסיפור, פחות או יותר במלים של השיר. אני זוכר אשה בשמלה כחולה"

שמה של האישה המרוקאית – שאת מילותיה הפך סובול לשיר עליו הוא חתום כמחברו – נמחק כלא היה ומה שנותר ממנו זו אישה מרוקאית גנרית. המרוקאית האלמונית וקהילתה לא זכו להנות מהרווחים הכלכליים והסימבוליים שגרף סובול מהשיר שהפך לנכס תרבותי מוערך בחברה הישראלית. אנחנו לא יודעים עליה דבר חוץ מהיותה אישה מרוקאית בשמלה כחולה. יחסי הכוח הכלכליים-חברתייים מייצרים מצב בו תרבות ואמנות של אנשים שחורים ומיעוטים אתניים אינה קיימת אלא אם כן אמנים לבנים מכריזים שהיא קיימת, מנכסים אותה ומתווכים אותה לאנשים לבנים אחרים.

להמשך קריאה

צרחות פחד של ילד קטן – פשעים ואכזריות ממסדית באור יהודה

סיגל ודוד נפתלי הם הורים לארבעה ילדים/ות בני 7 ועד 18. דוד היה בעל עסק קטן לעבודות מסגור באור יהודה שנקלע לחובות.  הוצאה לפועל פינתה את המשפחה מביתם והם עברו לגור במקלט השכונתי. לאחר זמן קצר המשפחה פונתה מהמקלט  על ידי המשטרה ופקחי העירייה ועברה להתגורר בגינה ציבורית שבשכונה ופונתה גם משם. בימים האחרונים פונתה משפחת נפתלי 3 פעמים באלימות אכזרית חסרת לב וחמלה. אתמול לפנות בוקר עצרו את אב המשפחה והילדה בת ה-18 בפעם השנייה.

רונית צח כתבה:

"דפדפו בסט התמונות הזה. לא מופיעה בו היקיצה המבועתת של משפחת נפתלי חסרת הבית עם פריצת כוחות המשטרה למחסה שלהם באמצע הלילה. גם לא שבירת ידה של הפעילה החברתית איילת חליווה, שנשארה לישון איתם ולתמוך ("האזרחית שברה את ידה כתוצאה מנפילה", טענה המשטרה). או חישמול האם באקדח טייזר. או צרחות הפחד של הילד בן ה-11. או החקירה המשטרתית של הבת עדן והאב דוד. או מעצרו של האב בלילה שאחרי. את כל אלו דאגו שאיש לא יצלם בעת מעשה. מדפדוף בתמונות דומה כי משטרת ישראל כולה גויסה להעיף משפחה חסרת בית על ארבעת ילדיה מפחון עלוב שסיפק להם קורת גג. ראו את שוטר המז"פ שמלקט מודיעין מצולם על הנוכחים באירוע. ראו את כמויות השוטרים. שימו לב למצבור הניידות. שימו לב לנשקים החצי אוטומטים ולמחסניות בהכנס. הביטו באם המשפחה הרזה כשלד. ראו את הבת שהובלה לחקירה המשטרתית. ראו את שני הילדים הקטנים שישנו בלילה הבא על ספה ברחוב. ראו את אסופת החפצים הדלה מועמסת על משאית ונלקחת. ראו את המזון המושלך בצד המדרכה כערימת אשפה"  לאלבום התמונות מהפינוי  ראו כאן

אם משטרת ישראל הייתה משקיעה משאבים כאלה על מניעת אונס ואלימות מינית, אם משטרת ישראל הייתה משקיעה משאבים כאלה לאיתור עברייני מין וסרסורים, אם משטרת ישראל הייתה משקיעה משאבים כאלה למניעת גזענות ופשעי שנאה אם משטרת ישראל הייתה משקיעה משאבים כאלה למניעת סחר בנשים אם ואם ואם ואם..
ביום שלישי בשעה 19:00 תערך באור יהודה הפגנת מחאה מול בניין העירייה, אנא עשו מאמץ להגיע ולהפיץ את האירוע. פרטים נוספים על ההפגנה בדף האירוע בפייסבוק:

יורים וחוסמים: השיטה הברזילאית

מקרה מס' 1 – אמנית אשכנזיה יפה

לפני כחודש חברה שלי ( אקרא לה ד')  חשה מושפלת ומותקפת בדיון על תמונתו של קורבה 'מקור העולם' שפורסמה בפייסבוק. מגיבה בשם תמה גורן או כפי שהיא מכנה  את עצמה "אמנית אשכנזיה יפה" (בחיי שלא המצאתי את זה), כתבה בתגובה לציור: "שתלך לעשות ברזילאי", "מה זה היער הזה?" והערות נוספות ברוח הזו. ד' כתבה לה בתגובה: "תנוחי" והחל מהרגע הזה חטפה מגורן מתקפה מיזוגנית סקסיסטית ומעמדית.

 בתגובה למתקפה המשולחת רסן של גורן,  כתבה לה ד':  "זה מצער שלראות כזה דבר כל כך מלחיץ אותך". אבל גורן, במקום להרגיע את עצמה,  אצה רצה לבדוק את הפרופיל של ד' על מנת לדלות פרטים ביוגרפיים "מרשיעים" שישמשו לה על מנת לבזות ולהשפיל.  גורן מצאה שד'  היא אמנית  והחליטה להשפיל אותה, בין היתר, גם על הרקע הזה, באקט מלא נפיחות עצמית כינתה את עבודותיה של ד': "מלאכת יד ומקרמה". כך כתבה:

"מלחיץ? זה לא מלחיץ יקרה זה פשוט לא לטעמי. זה הכל. עכשיו אני אחזור לצייר (בן השאר ולעיתים גם אברי מין) ,ליצור ולהביע את דעתי בחדווה על אמנות כאמנית בעלת דעה ואת תחזרי לדבר כמו ישראלית מצויה עם פה גדול ,לעשות יוגה ,מקרמה ושאר מלאכת יד ולקרוא לעצמך פמיניסטית כי את חובבת שיערות ערווה.נייטי נייט" (שגיאות הכתיב במקור)

נראה כי הזלזול וההתנשאות  של גורן, יותר משנועדו לרמוס את ד',  נועדו לאפשר לגורן להכתיר את  עצמה – על חשבון ד' – כ"אמנית האמיתית". כמה מכוער זה לנהל מתקפה סקסיסטית על  גבה של אישה לעיני קהל גברי שמריע לך מהיציע ("תמה את כזאת מבריקה ושנונה"). לא די בכך,  החליטה גורן לפרוש בפנינו את תפישתה ה"פמיניסטית" בנוגע  לשערות ערווה. עבור גורן לכנות אישה " פמיניסטית חובבת שערות ערווה" זה דבר משפיל, ממש קללה. את אובססיית שערות הערווה שלה, חשפה גם כאן:

ד', אישה עדינה במיוחד שלעיתים נדירות ביותר נכנסת לקונפליקטים, כתבה לגורן שהיא לא מבינה מדוע היא נהנית להשפיל אותה, גורן ענתה לה:

"שמרי על פיך ועל קלות דעתך ואז לא תושפלי בפרהסיה. ואני בטוחה שהמעמד עציצים מהמם" כך בקלות מכנה גורן את ד' טיפשה וקלת דעת  ובתור "אמנית אמיתית" היא מוסיפה: "אני בטוחה שמעמד העציצים מהמם".

גורן כל כך נהנתה מדיון העומק שניהלה ולמחרת פרסמה בפייסבוק:

"ב12 שעות האחרונות קיבלתי 12 הצעות חברות מגברים שונים רק בגלל דיבייט עם איזו טיפשונת על וואל של חברה בנוגע לציור הפות המפורסם של גוסטב קורבה. שנינות המחשבה שלי הגיעה לשיאים חדשים באותה שיחה. משעשע מה מדליק גברים."

 והנה שוב היא מכנה אישה טיפשונת.  בנקודה הזו התערבתי וכתבתי לה:  "את לא מתביישת? את טיפשה, גברים מריחים נשים מיזוגניות וזאת הסיבה להצעות החברות שקיבלת" תוך 30 שניות היא חסמה אותי בפייסבוק. אחר כך ארגנה עלי מתקפת ריפורטים שתוצאתה היתה חסימה שלי לשבוע בפייסבוק. אני יודעת זאת, כי גורן התגאתה בעמוד הזה על כך שהצליחה לחסום אותי. שם היא מסבירה שהסיבה לכך שדאגה  שיחסמו אותי  היא שקראתי לה טיפשה. גורן מדגימה לנו את תפיסת עולמן של נשים בורגניות, אשכנזיות ומפונקות: להן מותר לעשות לאחרות מה שלאף אחד אחר אסור לעשות להן. לאמנית האשכנזיה היפה מטעם עצמה, מותר לכנות נשים טיפשות, ללעוג להן ולהשפיל אותן, היא לעומת זאת, בובת פורצלן מורמת מעם- אסור לבקר אותה או להשיב לה כגמולה.

אחר כך חשפה אותנו גורן גם לאג'נדה הגזענית שלה:

בעולמה הקטן הצר והנרקיסיסטי של גורן, כל ביקורת שמופנית כלפיה נובעת מקנאה שנשים רוחשות לה. הנשים הקנאיות שמטרידות אותה במיוחד הן "נשים מזרחיות כעורות וממורמרות" אלו שמסתובבות משוחררות עם כל שערות הערווה השחורות שלהן ומאיימות על "האמנית האשכנזיה היפה"

מקרה מס' 2 – יגאל שתיים והכחשת חטיפת ילדי תימן

יגאל שתיים, דמות ציבורית, ממקימי הפרויקט מרק לוינסקי התבטא בשבוע שעבר בפייסבוק בנוגע לחטיפת ילדי תימן. כך כתב:

לאחר ביקורת שנמתחה עליו, על ידי ועל ידי אחרים, הוא או מישהו מטעמו  יצאו במבצע "העלמת ראיות" צילום המסך של דברי הבלע שלו כמו גם הביקורת שנמתחה עליו,  הוסרו מכל מקום בו פורסמו בפייסבוק, הדבר גרם לחסימה שלי ל-30 יום נוספים וזאת מיד אחרי השבוע שקיבלתי בזכות זו שנגעלת משערות ערווה שחורות. אני חייבת להודות שאני מופתעת מהמסע  הקדחתני להסרת צילומי המסך של שתיים מאחר והוא עדיין עומד מאחורי דבריו ומביא ציטוטים מוויקפדיה על מנת להצדיק את בורותו והכחשתו. שתיים, שבדרך קבע לא מאמין למדינה ולמוסדותיה, דווקא בנוגע לפשעים ועוולות  שנעשו נגד מזרחים,  הוא הופך מיד למליץ היושר שלה ומתחיל לנפנף לנו בוועדות חקירה שגם מעולם לא קרא. אם חושב יגאל שתיים שדבריו מכוערים ופוגעניים ואינו רוצה לראותם מופצים באינטרנט הוא מוזמן להתנצל עליהם בצורה פומבית, לומר שהוא פעל מבורות, העדר ידיעה וכו'. אך מאחר וזה לא המקרה, אני תוהה מדוע חשוב לו כל כך להעלים תיעוד של  אמירות שמאחוריהן הוא עדיין עומד. התשובה במקרה שלו, ככל הנראה, היא: יחסי ציבור.

 שני המקרים האלו מוכיחים  שחופש הביטוי בפייסבוק פועל לטובתם של בריונים  כמו תמה גורן שמגדפת ומשפילה נשים וכמו יגאל שתיים שמכחיש טראומה כואבת ומדממת של קהילה שלמה. כך נוצר מצב מעוות שאלו המייצרים עוול ומכחישים עוול חופשיים להתבטא בפייסבוק, בעוד אלו שהעבירו עליהם ביקורת לגיטימית ואף הכרחית נחסמים. מבחינתם של בריונים, כל שיטה כשרה. יושר פנימי ולקיחת אחריות זה מהם והלאה.

תאוריית הקונספירציה של פרנואידים אשכנזיסטים עם דמיון מזרח-אירופי מפותח

מאת  עמוס נוי

תשמעו, תשמעו! בתאוריית הקונספירציה  הדמיונית וההזויה הזו מאמינים אפילו אשכנזיסטים מתוחכמים-בעיני-עצמם:

בתחילת שנות החמישים, בעידן שלא היה בו עדיין טלויזיה או אינטרנט, כשאין להן שום גישה לאמצעי תקשורת כמו טלפון, טלגרף, רדיו, עיתון, או דואר מכתבים, הצליחו כמה אלפי אמהות תימניות, שרובן לא ידעו קרוא וכתוב, שהתגוררו ללא שום אמצעי תחבורה במקומות ישוב מבודדים, מרוחקים זה מזה, מגודרים, ונתונים תחת אבטחה חמושה, להמציא סיפור על חטיפתם של אלפי ילדים תימנים ולתאם ביניהן גרסה שחזרה על עצמה בדיוק מפליא ובהתאמה מושלמת של פרטים.

יתרה מזאת, אלפי נשים (וגברים!) קשות יום וישרות דרך, שאהבו את המדינה ואת מנהיגיה בתמימות ובלהט, שכרכו איחולים וברכות לבן גוריון ושרתוק בתפילותיהן, שרצו בכל מאודן להאמין להבטחות ולאשליות שנטעו בהם אנשי רשות, שיחסן לסמכות הורכב תמיד מתערובת של הערצה ויראת כבוד, שגם גילויי אכזריות במחנה העלייה בחאשד, והעלמותם המוכחת של נכסי חומר ורוח יקרי ערך במהלך העקירה/עלייה, לא פגמו בחיבה ובתקוות הגאולה שהן תלו בכל נציג של השלטון – דווקא הן, שלא למדו קורס בסוציולוגיה פוסט-ציונית באוניברסיטת תל אביב, חברו בדרך פלא כדי לחבר כתב פלסתר ועלילת שיטנה נוראה כנגד המדינה, שליטיה, ומוסדותיה, ולמרות שמהמסכת שהן רקחו בדרכים נעלמות הן לא הרוויחו דבר ולא קידמו שום אינטרס אישי או קהילתי, הן ממשיכות להתעקש על סיפור זה, לכתת רגליים הרחק מעיניה של תקשורת כלשהי, ולקחת שניים או שלושה אוטובוסים לפגישות שבועיות או חודשיות של קבוצות תמיכה עממיות וספונטניות של מתחזות כמותן, ולהצליח להעמיד פני אומללות ששברה את ליבם של יוצרים כמו בתיה גור ("רצח בדרך בית-לחם", בו היא תיעדה, לאחר תחקיר מדוקדק, איך מרגישה אם תימניה שמגלה בקבר המזויף של בתה התינוקת, במקום גופה, צרור בגדים מסמורטטים) וארנון צדוק (בסרט "צדק מוחלט" עם עפרה חזה בתפקיד מעולה של עורכת דין מתאשכנזת המתוודעת לאיטה לעובדות).

 

 

כמה טמטום, רשעות, בורות (כלפי עובדות אלמנטאריות), יהירות, אטימות, גסות רוח, תסביך רדיפה, והתנשאות צריכים לחבור יחד כדי להאמין בתיאורית קונספירציה מופרכת, הזויה וסהרורית כזו? כמעט בלתי אפשרי להאמין שאפילו אשכנזיסטים, שכבר ראינו מהם כמעט הכל, יכולים לרדת לתהומות כאלה של חוסר אנושיות וטיפשות.
אלו הסבורים שיש עולם בו ההכחשה הנרקסיסטית של הכאב והשבר של אם תימניה – שגם היום, בגיל שמונים, מזילה דמעה על האבדן ועל השקר – היא לגיטימית, אינם  ראויים לתגובה. הכחשת אסונם של אחרים אינה ראויה לתגובה.

האחוס"לים החדשים

אחת הדרכים המסורתיות של האגף המזרחופובי בשמאל לעשות דה-לגיטימציה לביקורת המזרחית  היא  סימונם ותיוגם של המבקרים כבעלי רגשי נחיתות, עסקנים, כאלו שמחפשים לעשות כותרות, הון פוליטי וכדומה. מימי לא נתקלתי במקרה בו נקבע כי טיעון של גבר אשכנזי הוא תולדה של רגשי הנחיתות שלו.  מהיכרותי עם פעילים ופעילות רבות במאבק המזרחי על גווניו, אני לא מכירה פעיל אחד  שבזכות ה"הון" הפוליטי שעשה הצליח לבנות לעצמו בטחון כלכלי ותעסוקתי (מי שישמע זה פשע), לקנות בית או לחיות ללא אוברדראפט. להיפך, התיוג של ה"מזרחי המקצועי" והסטראוטיפים הנלווים אליו  פוגעים בסיכויי קבלה לעבודה וביכולת הפרנסה. לכן זה מגוחך ממש שגברים אשכנזים-גזענים מהשמאל  מפריחים לאוויר את קלישאות "המזרחים העסקנים" בזמן שבארגוני השמאל מועסקים בעיקר אשכנזים מהמעמד הבינוני, לחלקם הגדול בית שההורים קנו או סבא וסבתא הורישו בתל אביב.  אלו  שוכחים שהם זכו לבתים במרכז הארץ, כמו גם בסוגי הון אחרים, דווקא בשל  הטבות מופלגות שזכו להן מעצם היותם אשכנזים. מה שנקרא עשו מהאשכנזיות הון של ממש.

שיטה נוספת שנוהגים בה שמאלנים מהסוג הזה על מנת לעקר את הביקורת שמזרחים מפנים כלפיהם  –בדיוק כפי שהם נוהגים כלפי ביקורת פמיניסטית — היא לעשות דה רציונליזציה של המבקרים  על ידי כינויים כמו "עדת מעריצים/ות", "להקת המגדריסטיות"  וזאת על מנת לסמן את אלו שמעבירים עליהם ביקורת כחסרי שיקול דעת עצמאי, כת של שטופי מוח המובלים על ידי  "מנהיגים"  מטורללים רודפי כותרות וכוח. מה שאגב, לא ממש מפתיע לאור העובדה  שהנוקטים בגישה הזו מתקשים לראות בנשים ומזרחים סובייקטים בעלי דעה משל עצמם.

בשבוע שעבר נמתחה ביקורת על ממים גזענים שנעשו על "ערסים" על ידי  יוצר ממים מהשמאל בשם עמיר שיבי.  כך  הוא  סיכם את הביקורת המזרחית עליו :"תרגיל יחצ"ני של אב"ד". על  שיבי נמתחה ביקורת מצידם של אנשי שמאל מזרחים רבים כמו גם מצד פעילות פמינסטיות. כולם/ן  גברים ונשים מבריקים, מנומקים, בעלי רקורד של עשייה מרשים. חלק מההתייחסויות לנושא תוכלו לקרוא כאןכאן וכאן .  אפרופו תרגיל יחצ"ני,  שכח שיבי  להזכיר שיום אח"כ כבר זכה לשני ראיונות ארוכים ומחמיאים ברשת. האחד בבלוג "חדר 404"  של חברו עידו קינן והשני ב"חורים ברשת".

אסטרטגיה נוספת היא השטחת  הביקורת לעניין אישי פרטיקולרי של המבקר והמבוקר, זהו ניסיון לנתק את הביקורת מההקשר הפוליטי הרחב שלה ולהפוך אותה לריב אישי בין שני פרטים.  תגובות רבות ברחבי הפייסבוק והטוויטר כינו את המחלוקת בין עמיר שיבי לביני:  "סערת שיבי- אב"ד,  בדיוק כפי שכינו את "סערת גורביץ- אב"ד" ובדיוק כפי שכינו את "סערת פויר-אב"ד"  זאת  אסטרטגיה שעושה דה-פוליטיזציה לטענות שעולות נגדם על ידי מסגורן לויכוח צר וצהוב בין שני אנשים.  הביקורת הופכת  למעין התקוטטות אישית ופיקנטית חסרת משמעות פוליטית רחבה. התנסחויות מעין אלו יוצרות את האשליה שאין כאן ביקורת קוהרנטית ועקבית על אותה הבעיה במופעיה השונים, אלא ריבים מנותקים האחד מהשני הנולדים כולם מצורך קטנוני בריבים או מ"עסקנות מזרחית". האשליה הזו, בין היתר, נועדה לטשטש את מושא הביקורת הזו: המוסר הכפול של גברים אשכנזים-גזענים מהשמאל.

השבוע האחרון ברשת סיפק דוגמאות רבות לסינדרום המוסר הכפול, אחת מהן היא  ההתגייסות של השמאל למען דרור פויר שמאוד נפגע מהמם ששחר אבן דר מנדל עשה עליו. פויר, כתב טור פרובוקטיבי בשם "לו הייתי דיקטטור" בו הוא מצייר ספק באירוניה ספק כפנטזיה את האוטופיה הפשיסטית של מדינה מנומסת.  אלו שקמו לגונן עליו השתמשו  בקו ההגנה האהוב על השמאל:  הגנה מחמת האירוניה. (לכל עניין האירוניה שהפכה מטא הסבר לכל מופע גזעני בשמאל  ראו כאן וכאן)

כך פויר  כתב:

"סיימת משפט בלי בבקשה, תודה או סליחה? יש לנו שלט גם בשבילך: אני אדם גס-רוח. תלבש אותו שבועיים ונראה אם תדבר לא יפה. "

 שחר אבן-דר מנדל עשה מם, ביקורתי ולטעמי מצחיק במיוחד, בו נראה פויר מוטבע בתמונה מהסרט "הדיקטטור הגדול" של צ'ארלי צ'אפלין:

 

פויר ממש נפגע, הוא פרסם את המם של אבן-דר מנדל בעמוד הפייסבוק שלו  וכתב סטטוס בו הוא מכנה את אבן-דר מנדל "תולעת מעיים" ושלח את חבריו "לבדוק את הדף שלו". הסטטוס עצמו חשף פן דיקטטורי של פויר והדגים הלכה למעשה שאת אנשי השמאל אסור לבקר, ואם מישהו מבקר אותם הם יודעים גם יודעים לאחד את השורות או בניסוחו של פויר: "לכו לבדוק את הדף שלו". התגובות והלייקים של "חסידי חופש הביטוי" לא איחרו לבוא, השמאלנים מיהרו  לדווח לאבא פייסבוק על התמונות (פרקטיקה שהם מגנים בבוז כשימנים משתמשים בה) והתמונות הוסרו מהרשת. צנזורה. בעוד שתמונות אלו צונזרו בקלות התמונות הגזעניות שיצר  עמיר שיבי על הערסים עומדות איתנות וגאות,  תמונות הנושאות את פניהם  של אנשים פרטיים, לא אנשי ציבור כמו פויר. יותר מזה, שיבי, חסיד חופש הביטוי והביזוי, הגיח כדי לתת לפויר רוח גבית ויצר עבורו את מם  הנושא את הכותרת: "אם הוא רץ, יש לו קול אחד מובטח". הגדיל לעשות ואף הדביק אותו בשרשור בו פויר כינה את אבן-דר מנדל תולעת מעיים. מעניין שהגנת ה"שישה רבדים של משמעות" בה השתמש שיבי כדי להגן על הממים הגזעניים שיצר על הערסים, כמו גם הגנת האירוניה שעמדה לפויר לא עמדו לאבן-דר מנדל (וגם לא ראיתי את שיבי יוצא להגן על חופש הביטוי שלו). חופש הביטוי והאירוניה עומדים רק למצב שבו שמאלנים-גזענים מבקרים ימנים וערסים.

מם נוסף שפרסם אבן-דר מנדל הוא סוג של פארפרזה  על התמונה המזעזעת, והממים שבאו בעקבותיה, בה נראית אישה צעירה עם גופייה ועליה הכיתוב "מוות לסודנים":

 המם הזה , כפי שאני הבנתי אותו, נועד ברובד אחד שלו לבקר את פויר על שני טוריו האחרונים (על דיקטטורת הנימוס  ועל הערסים), וברובד אחר לרפרר לדיון הסוער שהתקיים, בלי קשר ברשת על השימוש במילה ערסים ומשמעויותיה הגזעניות בחברה הישראלית. פויר, כדי להזכיר, פרסם שבוע קודם לכן את הטור "הערס הישראלי ימשיך בשלו" וזכה לביקורת רבה. שלומית ליר הגיבה לפויר בפוסט מצוין וגם אני התייחסתי לנושא בפייסבוק. מבול של טורים בגנות הערסים שטף בשבועיים האחרונים את הרשת, אחת ההתייחסויות המחרידות היתה זו של העיתונאית יסמין לוי שפרסמה  מניפסט שנאה גזעני, מלא דברי הסתה בו היא קוראת ל"מוות לערסים". (מאז פרסום הפוסט הזה, היא הסירה  את תגובתה "מוות לערסים" ולטענתה מעולם לא כתבה תגובה כזאת, צירפתי בהמשך הפוסט צילומי מסך של תגובות ברוח דומה כמו :" ערסים צריכים למות",  ממש הבדל גדול.) על מניפסט השנאה הזה  היא קיבלה כ- 800 לייקים ועשרות שרים, לצערי הרב, הרבה מהלייקים שהיא קיבלה היו מחברי לשמאל. אני לתומי חשבתי שכל קריאה למוות קולקטיבי של קבוצות צריכה לזעזע את השמאל אבל לא כך, על פי השמאל יש הבדל מהותי בין הקריאה "ערסים צריכים למות" לבין  הקריאה "מוות לערבים" בדיוק  כפי שמתקיים בפועל הבדל מהותי בין  היחס של השמאל לשיח המזרחי לבין היחס שלו לשיח הפלסטיני.

אחד הטיעונים שהשתמש בהם שיבי (ועוד רבים אחרים) כדי להצדיק את הממים הגזעניים שעשה על ה"ערסים" הוא הטיעון כי ערס זו מילה שאינה קשורה למוצא עדה או צבע: "ערסים יש מכל הסוגים","יש גם ערסים אשכנזים וערסים רוסים", טענו. טיעון זה תמוה במיוחד לנוכח העובדה שבמם בו עושה שיבי מפויר ערס הוא משתמש בתבנית מם של "ערס" סטראוטיפי: עור כהה, שרשרת זהב ומילת סלנג בערבית (לא קשור לצבע או למוצא עלק) וזאת על אף העובדה  שפויר כלל אינו בעל עור לבן. אבל כנראה שלדעתו של שיבי הוא גם אינו שחור מספיק.  כלומר, על פי שבי כדי שלפויר יהיה פאסינג של "ערס" הוא בהכרח צריך להיות בעל עור כהה והוא יכול להתכחש לזה עד מחר:

דומה שהחיבור בין שלל התופעות שנגעתי בהן הוא אותו הקושי של חלקים מהשמאל-הגזען להפנות את חיצי הביקורת שהם יודעים להפנות לכל הכיוונים גם לעצמם. כל אותם ממים ביקורתיים על חרדים, ימנים וערסים – אותם ממים שלא מאתגרים את שיח השמאל על בעיותיו הפנימיות בשיט, לא נועדו אלא לספק לשמאל מראה הפוכה לאשרור מוסריותם הנשגבת. אולי הגיע הזמן שמי שדואגים לרחוץ באותה עליונות מוסרית ירוויחו אותה בכנות, וזה לא יקרה בלי קצת יושרה פנימית.

* תגובה שריגשה אותי במיוחד שנכתבה בתגובה לרשימתו של פויר "הערס ימשיך בשלו" בדיון על הקיר של פויר בפייסבוק:

**  אחוס"לים – ביטוי של הסוציולוג המנוח פרופ' ברוך קימרלינג שכינה  את השכבה שהקימה ושלטה במדינה: אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים-לאומיים

טקסי פולסא דנורא על מוזיקה מזרחית

> בשנת 2004 הקליט הזמר המזרחי זהר צברי גרסת כיסוי לשירו של אביב גפן "הקנאה", בשינוי קטן: בבית הראשון, במקום בו שר גפן "ליבי נפל אל בור קנאה / האם תתני לו יד /ואל תרגישי בטוחה /הוא לא יזעק לעד/ אם תגרדי לי את פצעי / אני ארצח אותך /עזבו אותי כבר לפנייך /וזה לא כאב כל כך", החליף צברי את המשפט "אני ארצח אותך" ב"אני אשכח אותך". בראיון בו נשאל על פשר השינוי, ענה צברי בפשטות שבניגוד לגפן, כזמר מזרחי הוא לא יכול להשתמש בביטוי כזה מבלי לעורר זעם תקשורתי ולהיות מואשם בהסתה לאלימות נגד נשים.
זוהי דוגמא מאירת עיניים לפריבליגיות האמנותיות להן זוכים יוצרי מוזיקה אשכנזים. איש לא יעלה על דעתו לייחס נטיות אלימות לגפן כשהוא משתמש בפועל "ארצח" ביחס לאישה. איש גם לא יכתים את הז'אנר שבמסגרתו הוא יוצר כאלים ושוביניסטי כפי שנאמר שוב ושוב ביחס למוזיקה המזרחית. להמשך קריאה

אל תעלו אמנות לפייסבוק, כל הערסים יבואו

ביקורת פוליטית ומוסרית על יצירת אמנות, במיוחד כשהיא שמגיעה מחוץ לשדה האמנות, נדחית בזעם קדוש. האמנים ושדה האמנות רגישים מאוד לדימוי הנשגב שהם זוכים לו בעולם החברתי. הסערה שהתחוללה בפייסבוק בימים האחרונים בעקבות הביקורת על ציוריה של צ'רקסקי היא מקרה מעניין לבחינת יכולתו של דור חדש של  אמנים צעירים להתמודד עם ביקורת חברתית ומוסרית הלכה למעשה, ולא רק  על ידי שימוש אינפלציוני בז'רגון הביקורתי תוך ריקון מתוכן של מושגים כמו אוריינטליזם, יחסי כוח, קולוניאליזם ועוד. להמשך קריאה

 בעל עסק יהודי תוקף אישה גרמניה, דר שטירמר 

איציק, זויה צ'רקסקי 

גזענות בשמאל- המקרה של יוסי גורביץ

בעקבות ביקורת שכתבתי על כתיבתו של הבלוגר יוסי גורביץ ועסקה בעיקר בהתייחסותו הגזענית נגד שכונות הדרום, הגיב גורביץ בפוסט משתלח וכתב כך:

"לא יודע איך להגיד את זה לבן דיין, אבל אני רק בן 42"

גורביץ השתומם מדוע אני מכנה אותו אשכנזי ומפנה כלפיו טענות קולקטיביות כשהוא רק בן 42, זאת בזמן שהוא מפזר מידי יום האשמות קולקטיביות כלפי תושבי שכונות דרום תל אביב. כך הוא כתב בפוסט הבא שלו "והתולעים צועדות":

"נוהגים להציג בתקשורת את תושבי דרום תל אביבכקורבנותהקורבנות האמיתיים, כפי שהראו הימים האחרונים, הם הפליטים. תושבי דרום תל אביב הם בעיקרהקורבנות של הבחירות המטומטמות שהם עושים כבר יותר משלושים שנה: בוחרים בעקביות ממשלות שמחסלות את רשת הבטחון החברתית תוך שהן מנפנפות בסדין האדום של זכויות העם הנבחר כדי להסיט את תשומת לבן מהמדיניות הכלכלית שלהן, ואחר כך מתלוננים שמישהו אחר – תמיד מישהו אחר – דפק אותם. הדמון הקבוע הוא השמאל, גם השמאל הכלכלי: העובדה שדמות חלבית כל כך כמו דפני ליף יכולה להפוך בשניה לאויב האספסוף מעידה עד כמה המיתוסים הפוליטיים הימניים חזקים בקרב תושבי השכונות. מותר גם להעיר על כך שהגזענות שלהם לא נעצרת בפלסטינים ופליטים, אלא מוכוונת גם כלפי יהודים יוצאי אירופה. לא ברור איך אפשר להתיר את הקשר הנצחי הזה, של התקרבנות שמסייעת להמשך מצבהקורבנות, אבל ברור שהגיע הזמן להפסיק את הסלחנות כלפי הגזענות שלהם. היא לא ראויה להבנה, והבנה כלפיה היא בעצמה סוג של גזענות." (ההדגשות שלי)

כשגורביץ מפזר האשמות קולקטיביות גזעניות כלפי תושבי שכונות הדרום זה לגיטימי, אבל כשזה נוגע לתדמית הנאורה שהוא משתדל לתחזק הוא פתאום שולף את הז'רגון הניאו ליברלי תוך שהוא מדבר על עצמו כאינדיבידואל בלי הקשר היסטורי ובלי מוצא, דף חלק. זאת בניגוד לתושבי השכונות אותם הוא מכנה תולעים, המון או  אספסוף. אבל הוא? שמר גורביץ ישתייך לאיזה שהיא קטגוריה ישראלית? מה פתאום. הוא אשכנזי. אין לו עדה. להמשך קריאה

Ronaldo mon Amour

Don't Judge a Book by Its Cover

תקריב

"צילום מקרוב כדי להבליט פרט מסויים באובייקט המצולם"

אדמה

"אנחנו אורחים על פני האדמה הזאת" (הדלאי לאמה)

הבלוג של יריב מוהר

הסברה כצדק, צדק כהסברה

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 3,839 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: